 |
| פסל של הנימפה "דפנה" מהמיתולוגיה היוונית |
שביל ראשון- הזהות
האישית והמשפחתית:
נולדתי בישראל בשנת 2003, ב-15 באוקטובר,למשפחת אוסטר כבת בכורה.
נולדתי במזל מאזניים. מבין כל התכונות
שהמזל מציג, אומרים שאכן חוש הצדק שלי מפותח.
ההורים שלי בחרו עבורי את השם "דפנה" בגלל שהם אהבו
אותו. ישנם מספר פירושים לשם : השם מופיע במיתולוגיה היוונית - נימפה בשם דפנה
הייתה מאוד יפה ומשכה את תשומת ליבו של
האל אפולו, הוא רדף אחריה. רגע לפני שנתפסה היא שלחה לאביה שהיה אל הנהר, תפילה לעזרה והוא הפך אותה לעץ הדפנה. ביוון העתיקה נהגו לשים זרי עלי דפנה על ראש
המנצחים בתחרויות ספורט ומכאן המושג "לנוח על זרי הדפנה". ככלל, איני
נוהגת "לנוח על זרי הדפנה" ותמיד שואפת ליותר.
לאחר בדיקה לעומק עם בני משפחתי אודות מקור שם המשפחה אוסטר, הגענו למסקנה שאין משמעות מדויקת לשם אלא רק
הערכות כלליות: ישנה עיר בשוויץ הנקראת אוסטר ( (Austerולהרבה
משפחות המתגוררות שם ניתן שם זה. עפ"י הערכת סבי, שורשי משפחתו היגרו משוויץ
לברית המועצות, ומשם שרד שם המשפחה "אוסטר".
שנות ילדותי התנהלו בנעימים ברחוב השחר שבכפר סבא:
מכיתה א' עד כיתה ד' למדתי בבית הספר
ע"ש גולדה מאיר, שם הכרתי חברים חדשים שעם חלקם אני שומרת על קשר עד היום. בקיץ
שבין כיתה ד' לכיתה ה' עברנו לגור בשכונה הירוקה והתחלתי את שנת הלימודים בבית
הספר הירוק, הכרתי חברים ומורים חדשים. נהניתי מאד מהלימודים בבית הספר החדש. בקיץ
2013 התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה, ומאז הנגינה הפכה לתחביב האהוב עלי. באופן כללי,
איני יכולה לדמיין את החיים שלי ללא מוסיקה. הורי מספרים שמאז ומתמיד הייתי
מוסיקלית. כבר בתור תינוקת היה לי חוש קצב מפותח והייתי שרה שירים ורוקדת. לראיה
ישנם לא מעט סרטי וידאו המוכיחים זאת.... אני
מאמינה שמוסיקה היא עוד שפה בעולם שיכולה לגשר בין תרבויות, עמים, דורות וזמנים.
באופן אישי אני אוהבת מאד בלוז, פופ ורוק. הורי שאוהבים גם הם מוסיקה, חושפים אותי
למגוון אומנים וסוגי מוסיקה מן העבר ומההווה. עם אבי אני חולקת יחד את האהבה
לגיטרה, עם אמי את האהבה לטקסטים ועם אחותי ואחי את השירה והריקוד.
יש לי בבית שלושה סוגי גיטרות:
חשמלית, קלאסית ואקוסטית ואני מתאימה כלי נגינה לסוג המוסיקה. אני אוהבת לשיר
ולנגן גם יחד. אבל עדיין לא פתוחה לקהל הרחב.... J
אולי בהמשך יהיה לי האומץ להוביל לבד ,עם גיטרה ושירונים, שירה בציבור.
 |
| תמונה שלי מכיתה א' לפני מופע התעמלות קרקע |
מכיתה
א' התחלתי לעסוק בהתעמלות קרקע, ובמשך שנתיים השתתפתי בנבחרת העירונית להתעמלות
קרקע - הופעתי באירועים שונים והשתתפתי
באולימפיאדת הילדים בוינגייט, נתניה. זה היה מאוד מאתגר מצד אחד ומהנה מצד שני.
במסגרת לימודי ההתעמלות למדתי על חשיבות המשמעת העצמית והדרכים לשיפור הישגים בתרגול,
אימונים והמון סבלנות. בנוסף, למדנו מהי רוח ספורטיבית, מהי חברות? וכיצד מחברים
בין שני הערכים? אני חושבת שהניסיון שצברתי בשנים אלה תרם לעיצוב אישיותי ודמותי.
בהמשך
עברתי לריקודים מסוגים שונים וגם למשחקי כדור-עף.
בבחינת
"נפש בריאה בגוף בריא" (הרמב"ם)
במקביל,
פיתחתי את יכולות הכתיבה שלי. לפני ארבע שנים, השתתפתי בקורס כתיבה יוצרת
בהובלת ספריית הילדים העירונית. במסגרת קורס זה למדתי כיצד להעלות על הכתב מחשבות
ותיאורי מצב. הקורס תרם לי בתחום הכתיבה אך גם
כיום משפיע מאד על האופן בו אני
קוראת יצירות.
באוקטובר האחרון, חגגתי את בת המצווה
שלי- לציון האירוע, נסעתי בקיץ האחרון עם
אימי לטיול באיטליה. ביקרנו במילאנו, פירנצה , טוסקאנה ,הוותיקן ורומא ועוד כמה אתרים
פחות מוכרים. זאת הייתה הפעם הראשונה שנסעתי לטיול בחו"ל לכן ההתרגשות הייתה
רבה! היה לנו טיול מוצלח מאוד וזאת הייתה חוויה מדהימה להכיר את התרבות באיטליה ,
לאכול מן המאכלים המפורסמים כמו הפיצה האיטלקית והגלידה המדהימה, לטייל ברחבי
איטליה ולראות ערים יפות ומרשימות מאוד ו....לבלות שמונה ימים עם אימא!!!!
באופן כללי אני מאוד אוהבת לטייל עם
המשפחה שלי, בחיק הטבע ובכלל...
תחביב נוסף
לרשימת התחביבים הוא קריאת ספרים, אני מאוד אוהבת לקרוא בשעות הפנאי
והקריאה מפתחת לי את הדמיון שמסייע לי גם בציור, בכתיבה ובהבנת טקסטים. אני מנויה
לספרייה העירונית. הספר שהשפיע עלי במיוחד נקרא "קיץ אחד ביחד" שכתבה
הסופרת ליאת רוטנר. הספר מספר על שישה נערים שנשלחים בניגוד לרצונם ללמודי קיץ
בפנימייה, אך למרות ההעדפה שלהם לחופשה הם מגלים חברות חזקה אחד עם השני וחווים
חוויות מצחיקות, מהנות ומרגשות ביחד במהלך הקיץ.
ספר זה אהוב עלי כי הזדהיתי מאד עם המצבים המתוארים בו והוא סייע לי להבין
טוב יותר סיטואציות שחוויתי עם חברים בעבר. אני אוהבת את הספר כי הוא מקנה ערכים
ובהם: חברות, נאמנות,קבלת האחר ועזרה לזולת.
.בנוסף ניתן להגיד שיש בו קטעים
מצחיקים, מרגשים ומעניינים שריתקו אותי וגרמו לי לקרוא אותו ללא הפסק.
אני כאמור, הבת הבכורה במשפחתי , אחרי נולדה אחותי, אפרת (כיום בת 8) ואחי,
אורן (בן 5). אני אוהבת מאוד לשחק
ולבלות איתם, ללמד אותם כל מיני דברים מהניסיון שלי. בנוסף לכל הדברים המהנים שכוללים את עצם היותי הבכורה, יש לי אחריות כלפיהם - לדאוג להם כאשר ההורים לא נמצאים בבית. לפעמים עלי להכין להם אוכל, לפעמים עלי לאסוף את אחי מהגן או ללוות את אחותי לחוג. כאחות בכורה עלי לקחת אחריות על המעשים שלי ולוותר מידי פעם. בנוסף, לסייע בבית, בסדר וניקיון, כביסות ומטלות שוטפות. עם הזמן הצלחתי לפתח "שיטות" כיצד לסייע בטיפול באחיי במקביל לעיסוקים שלי
במהלך היום.
זה התחיל משני הורים, עליזים וצעירים. הם הולידו בשבילי את המשפחה שלי......
ההורים שלי הם מיכאל ואלונה - הם נישאו בשנת 2002.
אמי, אלונה, הינה קצינה בדרגת סגן אלוף בצבא ההגנה לישראל. היא משרתת
כבר למעלה מעשרים שנה בצה"ל ורואה בכך שליחות. היא עוסקת בדיפלומטיה, בחטיבת
קשרי החוץ, ומובילה קשרים עם צבאות זרים ביבשות שונות בעולם. לדעתי העיסוק שלה
מעניין כי היא נחשפת לתרבויות שונות בפגישות שלה עם נספחים זרים ועם קצינים בכירים
מצבאות שונים ברחבי העולם ונראה שהיא מאד מסופקת בתפקידה כמפקדת. הרבה פעמים היא
מסבירה לי שלהיות מפקדת זה כמו להיות האימא של החיילים, לדאוג להם, להקשיב להם,
להעניש כשתצריך ולתגמל כשמגיע. אימא משקיעה המון בתפקידה ולפעמים היא חוזרת מאוחר
הביתה. אני זוכרת בעיקר את תקופת מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, בו נשאבה
לעשייה הצבאית והייתה מתקשרת לוודא שהכול בסדר איתנו בבית כששמעה שהייתה אזעקה
בסביבת כפר סבא ואני כבת בכורה הייתי מרגיעה אותה ומסבירה שאני ואחותי פעלנו לפי
ההנחיות ונכנסנו מיד לממ"ד.
אני אוהבת מאוד לבלות עם אימא. בעיקר לעשות איתה קניות.... אומרים
שאני מאוד דומה לה מבחינה חיצונית ושכשהיא הייתה בגילי היא נראתה דומה. אחרים
מספרים שאנחנו מזכירות אחת את השניה גם באופי- שלווה פנימית, רוגע, אהבת האדם,
סבלנות וסובלנות.
יש לנו תחביבים משותפים כגון אהבת קריאה, יצירתיות, אהבת אומנות וציור.
אבא שלי, מיכאל ,הוא רופא בבית החולים הלל יפה שבחדרה , והתחום שלו הוא
רדיולוגיה פולשנית. אבא מסביר לי שרדיולוגיה פולשנית היא ביצוע פעולות טיפוליות
בעזרת שימוש באמצעי הדמיה (שיקוף, אולטרא סאונד וסיטי).
אבא למד רפואה באוניברסיטה שבירושלים, במסגרת העתודה האקדמית. בהמשך
התגייס לצה"ל והיה קצין רפואה בדרגת סרן. התחיל כקצין בגדוד תותחנים ובהמשך
עבר לתפקידי אחרים. אבא היה ספורטאי בילדותו, שיחק טניס ואף זכה במקומות ראשונים
בטורנירים ארציים. אבא שלי אוהב מאוד מוסיקה, הוא מנגן על פסנתר וגיטרה. אני אוהבת
מאד לבלות עם אבא, לחלוק עימו חוויות. כל מפגש שלי עם אבא מלא בהומור ובכיף. אומרים
שככל שאני מתבגרת אני יותר ויותר דומה לאבא בהבעות פנים, בתגובות למצבים ובחדות
המחשבה.
מאחר ואבא רופא מומחה בבית חולים, אורח החיים שלנו מושפע מהמחוייבות
שלו לכוננויות והרבה מאד פעמים, בסופי שבוע, בחגים וגם ביומיום הוא בא לעזרה בבית החולים, שלא במסגרת העבודה, לבית
החולים לבצע פעולה דחופה על מנת להציל חיי אדם.
אבא מלמד אותי הרבה על החיים ועל האדם. הוא מקפיד על חשיבה מסודרת,
שקדנות ושיטתיות . כמו כן הוא מאמין
בערכים כמו : כנות ויושרה, אחריות וצניעות. אני חושבת שעקרונות אלה מאפיינים את
אבי ומשפיעים עלי.
האחים שלי- אפרת ואורן
לאחותי קוראים אפרת והיא נולדה כשהייתי בת 4 בשנת 2007. במילה אחת
לתיאור הילדה- היא מדהימה!!! הורי קראו לה כך כי הם מאד אוהבים את השם. משמעות השם
אפרת היא "אצילות" בשפה עברית
גבוהה. בנוסף, אם נהפוך את השם ונקרא אותו מהסוף להתחלה נגלה את המילה "תרפא"
בבחינת- אפרת הגיעה לעולם ותרפא את חוליו. יש האומרים שהשם אפרת מסמל שלמות מא' עד
ת' כשם שהשם כתוב...אפרת.
אפרת היא ילדה מיוחדת במינה, מוכשרת ונבונה. הקשר בינינו חזק ואנחנו
מבלות ביחד רוב הזמן ונהנות מאוד. לימדתי אותה דברים שונים. יש בינינו הרבה מכנים
משותפים, אך גם בו זמנית יש גם שוני ביננו מה שהופך את החיים ליותר מעניינים....
אחי הצעיר אורן
נולד כשהייתי בת 7, בשנת 2011. אורן נולד מספר ימים לפני חג הפסח והביא לנו אור
ושמחה לחג ולחיים. הורי בחרו בשם זה כי אורן זה שם של עץ עם סגולות רבות, עץ חזק
ודומיננטי בנוף הארצישראלי. אורן הוא ילד
חמוד וחכם ואני מאד אוהבת לשחק איתו, לקרוא לו ספרים וללמד אותו דברים חדשים.
אומנם אני מכירה אותו רק 5 שנים אך הקשר בינינו מאוד חזק וטוב, ועם התבגרותו אני
מגלה המון דמיון בינינו. אני אוהבת לבלות את זמני איתו, המלווה בהרבה צחוק ודברים
חדשים שהוא לומד ממני ואני ממנו.
וזאת המשפחה האהובה שלי- משפחת אוסטר
המשפחה המורחבת שלי
משפחת אוסטר- המשפחה מצד אבא:
לסבתא שלי
קוראים סילבה והיא נולדה בשנת 1946 בסיביר שברוסיה להורים חנן (חונה) ויוכבד
(זויה) נחמן. הוריה ילידי רומניה שעברו לרוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה. סילבה
למדה במשך שנתיים רפואה בברית במועצות ולאחר עלייתה ארצה בשנת 1971 סיימה את
לימודיה באוניברסיטה העברית שבירושלים והתמחתה ברפואת ילדים. היא עבדה כרופאת
ילדים מומחית בבתי חולים שונים, בפגיה וכן בקופת חולים כללית.
 |
| תמונה של סבא וסבתא שלי לצד אבא שלי כאשר היה קטן. |
אבא זוכר מילדותו את הקליניקה של סבתא באחד מהחדרים בבית...הורים
וילדים היו מחכים במסדרון ליד חדרו וממתינים לתורם אצל ד"ר אוסטר.....לימים
הפך גם הוא לד"ר אוסטר. בבחינת הגשמת חלום.
סילבה התחתנה עם ישי שנולד בסיביר
שברוסיה , להורים איזה וברכה (בוזה) אוסטר. במקור משפחתו היא מאוקראינה, אך בזמן
מלחמת העולם השנייה אביו התגייס לצבא הרוסי ומשפחתו ניצלה במזל והיגרה לסיביר, שם
הוא נולד וכל היתר כבר היסטוריה....... לאחר מלחמת העולם השנייה הוא ומשפחתו חזרו לאוקראינה,
הוא סיים את לימודי הנדסת החשמל בעיר לבוב . דרכו ארצה הייתה ארוכה ומפרכת, דרך
פולין. בשנת 1970 הוא עלה ארצה לבדו ושנתיים לאחר מכן הצטרפו הוריו ואחותו לישראל.
לאור העבר המרתק וחוויותיו הרבות לאורך השנים, סבא שלי מספר לי סיפורים מעניינים מימי
צעירותו בבית הספר עליו ועל חבריו.
ישי וסילבה התחתנו בארץ והולידו שני ילדים: הראשונה היא ענת (נתי) שלמדה
הנדסת מחשבים ועובדת בחברת הייטק. השני הוא כאמור אבי מיכאל. הם בנו את ביתם בעיר
בת ים, ובהמשך עברו לחולון, שם הם מתגוררים עד היום...
אנחנו נוהגים לבקר את משפחת אוסטר המורחבת בשבתות, הזדמנות לאכול אוכל
טעים במיוחד, ולדבר איתם על חוויות שצברנו במהלך השבוע...
משפחת גולן- המשפחה מצד אימא:
סבתא בוניה נולדה בשנת 1946. היא נולדה בישראל לבית משפחת ביבר (להורים
אריה ובתיה). חיה רב שנותיה במושבה בשרון, מגדיאל (כיום הוד השרון). כמעט 40 שנה הייתה
מורה בתיכון "כצנלסון" כפר סבא (מורה להיסטוריה ולתנ"ך) וחינכה
דורות על גבי דורות של תלמידים צעירים. מלבד אמי, לבוניה יש עוד 2 ילדים, איתן
ואריאלה.
לבוניה יש
תחביבים מיוחדים (פתרון תשבצים, למידת מילים מעניינות בשפה העברית ופתגמים) ואנו
מתראים לעיתים קרובות. אני רוצה לספר על מנהג מיוחד של סבתא- בכל פעם שנולד לה נכד
(ואני הייתי הנכדה הראשונה) היא שומרת את הגיליון המקורי של עיתון "ידיעות
אחרונות" מאותו היום כך שאחרי שנים נוכל לראות מה קרה ביום בו הגענו לעולם...
(מורה להיסטוריה או לא מורה להיסטוריה...)
בוניה הכירה את סבא משה, עוד בנעוריהם. בנו יחד בית במגדיאל/הוד השרון
בין פרדסים ושדות.
 |
| משה גולן ז"ל |
וזוהי משפחתי המורחבת, מצד אבי ואימי, שבמהלך העבודה למדתי עליה הרבה
דברים, הכרתי אנשים שלא ידעתי עליהם בעבר וכן הקשבתי לסיפורים שונים ומעניינים...
לסיום הפרק הראשון ארצה לצטט מתוך השיר "שורשי" שחיבר אברהם לוי
"... גם לא חקרתי בספרים ולא דרשתי
על אם הדרך לא מצאתי כל סימן
ורק דבר אחד קטן פתאום הרגשתי
שהם צומחים היטב וזהו זה הזמן....
והם
טמונים היטב באדמותיך
בהר בעמק במרחב ובמדבר
והם שותים בצימאונם את כל מימיך
והם גם ערוכים היטב אל המחר...."
בהר בעמק במרחב ובמדבר
והם שותים בצימאונם את כל מימיך
והם גם ערוכים היטב אל המחר...."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה